תפילה היא שילוב של כמה דברים שקורים יחד. מילים, מוזיקה, חברה, היסטוריה, אמונה ועוד. בואו ניתן מקום גם לגוף בתוך כל זה.

תפילה ותנועה היו ועדיין שני דברים משמעותיים בחיים שלי. לקח לי הרבה שנים ללמוד ולהבין שהם לא שני דברים נפרדים, אלא שאפשר לחבר אותם יחד. מתוך החיפוש הזה יצאתי למסע שעדיין נמשך ללמוד ולחקור את שאלת המקום של הגוף בחוויה הדתית, ובעיקר בתפילה - האם ואיך הגוף יכול להגביר את החוויה הדתית, לחוש כוונה אחרת, חוויה משמעותית יותר, מעשה שאינו מן השפה אל החוץ, חוויה שהיא פנימית ועמוקה, ואולי אפילו משפיעה על תפיסות עולם והתנהלות בחיים.
גיליתי שזה מופיע בכל הכתבים שלנו. סיפורים על ר' עקיבא, דיונים בשאלה מה צריך לקרות בגוף בהשתחוויה בזמן תפילת עמידה ועוד.
אפשר לחקור את זה גם דרך שאלות פילוספיות-תיאולוגיות - האם מעשה התפילה ועליית הכוונה מוריד את אלוהים אלינו, או מעלה אותנו למעלה? האם הנפש עולה לרקיעים עליונים או שמה ההתעלות הרוחנית שלנו דווקא מושכת את הקב"ה כלפי מטה? איפה ואיך נוצר המפגש הזה, והאם ניתן לזמן את אלוהים ואת החוויה הרוחנית לפי רצוננו?
בזמן האחרון שמתי לב שההבנה הפשוטה הזו, שהחוויה של הגוף היא משמעותית לנפש, נמצאת גם בתרבות הפופולרית - שירים וסדרות טלויזיה.
אז אם זה כל כך ברור - למה כל כך הרבה פעמים ובכל כך הרבה הקשרים - הגוף שלנו, מה שהוא אומר ומה שהוא יכול לעשות אינם חלק מתשומת הלב שלנו, מהמודעות ומהכוונה?
אין לי תשובות, אבל יש לי רצון עז ללימוד, שיחה וחוויה משותפת.
Comentarios