מכירותים עם הרגע הזה שבו דברים שלכאורה לא היו קשורים או אפילו מנותקים אחד מהשני מתחברים מאוד?

כל חיי היו שני תחומים מרכזיים בחיי שלכאורה לא נפגשו - ריקוד ותפילה.

אני רוקדת באופן פורמלי מגיל 5, אבל בעצם מאז שאני זוכרת את עצמי. התחלתי בבלט ומשם למחול, ריקודי עם, אימפרוביזציה וקונטאקט. לא עובר יום בלי שהגוף שלי רוקד. לפעמים אני אפילו לא שמה לב שאני עושה את זה. בישיבה, תוך כדי הליכה, בדרך בה אני קמה בבוקר. התנועה היא צורת ההתבטאות הטבעית של הגוף שלי. 

אני לא יודעת מתי "התחלתי" להתפלל. גדלתי בקהילות ובבתי כנסת, אז שמעתי תפילה מבטן אימי, ונכחתי בה מיום היוולדי. למדתי בבי"ס שהתפללנו בו שחרית מדי יום, ובתנועות נוער שגם בהן התפללנו. עם השנים למדתי להכיר, להבין, להתעניין ולחפש את המשמעויות השונות בתפילה.

אם הגוף שלי רוקד כל הזמן, אז הנפש שלי מתפללת תמיד. 

לפני כמה שנים מצאתי את הקשר ואת החיבור בין שני התחומים, ומאז אחת ההנאות הגדולות של חיי היא ללמוד עם א.נשים שונים את האפשרות הזו לחיבור - בין הגוף לבין הנפש, בין טקסטים ומקורות המספרים לנו על מקומו של הגוף בתפילה לבין הגוף תחושותיו ותנועותיו, איפה הנפש בין הגוף לבין הנפש, איך הגוף משפיע על התפילה, ואיך התפילה על הגוף.